בדרך כלל שחקניות אלה - מן הסיר שני צמרות - חלום על התפקידים האופייניים ובאוניברסיטאות תיאטרליות עם הרפרטואר המקביל. אז, זה לא על תקווה של rumyantsev. היא מיד "ידעה את מקומה": התיאטרון של הצופה הצעיר, "עכבר-נורושה ב Tereme-Teremka" (על פי הביטוי המדויק שלה). זה על הבמה של התיאטרון הילדים המרכזי שהתקיים את הופעת הבכורה שלה, וכשהיא עדיין היתה בשנה הראשונה.
בקולנוע, היא גם החלה לצלם כמעט מיד. ואפילו בשותקים, היו לה תלמידי כיתות ראשונים שהוציאו אותה, כאילו אפילו, על צמות, תקווה נתפסת בעבודה זו לאושר רב.
למרות ההתחלה המוצלחת, היא היתה צריכה לחכות לתפקיד הכוכבים שלו במשך כמה שנים - בסרט שניהל יורי צ'ולוקינה, "ילדה", שהביאה את התהילה של כל האיגוד, היא שכיכבה כשהיתה כבר בתוך שלושים. ובאותו זמן היא היתה מבוגרת יותר משותפו - ניקולי ריבניקוב (אם כי על הסרט די ההפוך).
תמונה זו הפנתה את חייה. היא הפכה לאחד השחקניות הסובייטיות המבוקשות ביותר. וכוכב. בעוד פתאום לא נעלם ממסך הסרט. מיד, אוזן מדהימה מפוזרת: השחקנית נמלט מברית המועצות.
לאחר החתונה עם וילי, שחקנית מחליאן החליטה בזמן לעזוב את המקצוע שלו. צילום: ארכיון אישי של תקווה Rumyantsevaya.
הדבר המדהים ביותר הוא שבמקרה זה, שיחות אלה היו הקרקע. במדויק, היא עזבה בחו"ל עם בעלה.
Nadezhda Rumyantsev, כאשר היא פנתה שלושים ושש, נשואה לעובד של וילי Khstroan. היא פגשה אותו ביום ההולדת של אחד מחברו. כאשר וילי וראנוביץ 'הוצע במשך כמה שנים כדי ללכת לעבודה במצרים, ואז במלזיה, רומיאנטס, לא מטיל ספק בשנייה, הלך איתו.
עם תפקידו החדש - בן זוג של פקיד בכיר - היא התמודדה בצורה מושלמת. Nadezhda אפילו למד צרפתית ואנגלית, מתורגמת בדיחות רוסיות לתוך אלה שפות, כך שברגע הנכון - על קצת דלפק הקבלה - ביטוי אחד קל לפרוק את המצב. מאוחר יותר, אמר וילי חרטואן את זה בזכות אופי האור שלה ויכולת להתחיל היכרויות, הרבה חוזים נוחים הצליחו לחתום.
זה רק תפקיד אחד לא היה אפשרי ליישם. התקווה לא הפכה לאם. אבל זה התיידד עם בתו של ח'טרואן מהנישואים הראשונים של קארינה, ומאוחר יותר עם הנכד. הוא, אגב, מעולם לא קרא לסבתא שלה, סופיה מאוד.
בני הזוג חיו יחד במשך יותר מארבעים שנה, מבלי להפסיק לטפל זה בזה כחודני הזוג. צילום: ארכיון אישי של תקווה Rumyantsevaya.
... כשהגיעו חזרה לרוסיה (זה קרה בסוף שנות השבעים), נכנסו החיים שוב לערוץ הרגיל. Rumyantseva חזר למקצוע שלו - כל כך בקלות ופשוט, כאילו לא היה הפסקה בעבודה. עם זאת, היא המשיכה את תשומת לבו, טיפול ואהבה לתת קודם כל המשפחה. פעם אחת בראיון היא הודתה כי כל ארבעים, כל בוקר קם מוקדם בבוקר כדי להכין את בעלה ארוחת הבוקר ולהוציא אותו לעבודה.
בשנת 1996, הקצב הנמדד הנמדד של חיי היומיום שלהם היה שבור. התוקפים חדרו לבית רומיג'נטסוויה וח'טרואן, שבמהלך הקרב פגע בהם השחקנית על הראש. מאז, זה התחיל כאבי ראש מתמדת. אמנם במכון לנוירולוגיה, שם הלכה לסקר, היא התרגעה: כל הבדיקות הן נורמליות. ורק כאשר הכאבים נעשו בלתי נסבלים ובדיקה יסודית יותר, התברר נורא: הזמן הנכון החמיץ. היא אובחנה עם גידול במוח. וילי חרטואן העלתה את כל הקשרים שלו, יצא על הרופאים הזרים הטובים ביותר באזור זה, אבל מאירי העולם היו רק על ידי ידיהם: שום דבר לא אפשר לעשות שום דבר.
במשך כמעט שנתיים, היא יודעת על האבחנה שלו, וכי המבצע לא יעזור עוד, המשיך לחיות בשקט. ירד על המיטות, הפרחים גדלו וגזרו לו כי היה צורך לה במקום שחקנית להיות אגרונום ...
בתחילת אפריל 2008 זה נעשה רע. תקוותו של רומיאנסב נלקחה לאחד המרפאות המטרופוליטיות, שם היא עזבה את העולם הזה. בידי בעלה, שאותו קרא לראש חייו. היא היתה שבעים ושבעה ...