ג'וליה פלקסינה: "הזוכה הוא זה ששיריו יתחילו לשיר!"

- ג'וליה, איך מצב הרוח אחרי התחרות?

- נעים, הרוס. כאילו העומס מן הכתפיים נפל. (צוחק).

- נסער בגלל המקום השמיני?

- לא, בהחלט לא נסער. הזוכה הוא זה שיקשיב להם שירים יתחילו לשיר! שמחתי מאוד עבור סטאס Surris - ידידי, אשר קיבל ראוי פרמיה מאלה בוריסובנה.

- עכשיו, תן לעצמך הפוגה קטנה או כבר צבוע על ידי כמה שבועות קדימה?

- נתתי לי נשימה בדיוק יומיים: ועכשיו הדבר המעניין ביותר מתחיל - תכנון עבודה ברורה על התוכנית שלנו! לפני כמה ימים אני מקבל קליפ טרי על השיר ששרתי ביום התחרותי השלישי. הקליפ הוסר בקייב לפני התחרות. ואז נכתוב את הקומפוזיציות הבאות כדי לא להיעלם בראש, ואם אפשר, להישמע.

- הבת שלך היתה לאחרונה שנה. זה כנראה החמיץ אותה בזמן שהם היו ב jurmala?

- זה היה נורא. לא יכולתי להגיע אליה במשך שנה. אבל המשפחה היתה נוכחת ביום ההולדת שלה, והכל הלך טוב. ובפעם זה הייתי ביאורמלה, התכוננתי לתחרות. ניחמתי את עצמי שהבת קטנה ואינה מבינה איזה יום הולדת. ובכל זאת, השנה הראשונה חשובה יותר להורים. אבל שלחתי תמונות וסרטונים והם ניסו לנחם בכל הדרכים האפשריות, שכן הייתי מודאגת מאוד מהמצב הנוכחי.

- כנראה הביא לה מתנות רבות מלטביה?

- אה, אני אפילו מפחד לדבר. (צוחק). הגעתי לשם עם שתי מזוודות, ונותרה עם שלושה!

- האם כבר ראית אותך בטלוויזיה?

- כן. היא כבר מבינה שהוא רואה את אמא. אנחנו כל יום ו בילה על סקייפ, ועל ידי הטלפון. ובטלוויזיה היא מקשיבה לי, צועקת שזו אמא. ואני מרוצה מאוד. הבת שלי עכשיו עם סבתא שלי, אשר נכון נותן את המידע שלה: אמא עובד, אמא כל כך טוב. והילד שלי מבין הכל, מתגעגע מאוד ושמח כאשר אנו מתקשרים עם זה בכל מיני רשתות. כמובן, אני רוצה להירגע קצת, אבל אני מבין שהעבודה היא ארכיונית. בשום מקרה לא ניתן להכניס.